אברבנאל
והנה שאלה לו את מי אעלך לך, ושאול אמר שיעלה את שמואל הנביא, וידוע שהיה שמואל נודע לנביא לה' בכל ישראל, ואפלא מרלב"ג שכתב שחשבה האשה שהיה שמואל אחר לא שמואל הנביא. והנה בענין הקסם הזה ואיך ראתה האשה את שמואל ונשמעו דבריו נמצאו לחכמים ז"ל דעות:
אברבנאל
האחת שהיה מעשה האוב כזב ודברי התולים, ושחס ושלום שיעלה שמואל מקברו ולא דבר כלל, אבל האשה עשתה כל זה ברמאות, כי היא מיד הכירה את שאול ועשתה עצמה כאלו לא ידעו להראות כי חכמתה גלתה זה אליה, ולכן צעקה למה רמיתני ואתה שאול להורות כי במה שעשתה באוב הכירה זה, וזה היה מתחבולתה לפי שהיא הכירה את שאול וראתה אותו נבהל וחרד, והיה ידוע בכל הארץ שביום המחרת תהיה המלחמה, וכל ישראל היו בפחד גדול כי ידעו מה שעשה שאול שהרג את כהני ה', והיו כל ישראל יודעים שנגזרה גזירה על שאול שיקרע ממנו מלכותו בעבור שלא שמע דבר ה' בעמלק, והיו גם כן יודעים שמשח שמואל את דוד וכי הוא ימלוך אחרי שאול, ולהיות כל זה מפורסם בישראל הסכימה האשה להתנכר בשאול ולומר שהיתה מעלה את שמואל ושראתה אותו, ושהוא הודיעה שהשואל היה שאול והיא מעצמה אמרה הדברים כלם בשם שמואל, כי שאול לא ראה כלל ולא שמע דברים אבל האשה אמרם, ומה שאמר הכתוב ויאמר שמואל אל שאול, הם דברי האשה שספרה שהיה מגיד זה שמואל והוא כזב, ולכן אמרה וה' סר מעליך ויקרע ה' את הממלכה מעליך ויתנה לרעך לדוד כאשר לא שמעת וגו', שכל זה אמרה מלבה כפי מה ששמעה והיה מפורסם בישראל, ואמרה שמחר יהיה הוא ובניו וישראל ביד פלשתים מדרך הסברא, שבהיותה יודעת שמחר תהיה המלחמה והיו האויבים עם רב דמתה ושיערה שזה יהיה כן, ושאול התפעל מדבריה בחשבו ששמואל היה מדבר אליו, הנה הדעת הזה הביא רב שמואל בן חפני גאון ז"ל. ועם הסברא הישרה יראה שזה אשר אמר לא יסבלהו הכתוב, והוא סותר לדברי חז"ל ובלתי מסכים אל הסברא הנכונה. אם כפי הכתוב שאומר בפירוש ויאמר שמואל אל שאול ולמה הרגזתני לעלות וגו', וספר הכתוב שהיה שאול אומר צר לי מאד וגו', והיה שמואל משיב ולמה תשאלני וה' סר מעליך ולא תלה כל זה בדברי האשה, אבל העיד הכתוב ששמואל אמרו כמו שהעיד על דברי שאול. והוא גם כן סותר לדברי חז"ל שהאמינו במציאות מעשה האוב ואמרו במסכת סנהדרין פרק ד' מיתות (פ"ז ס"ה ע"ב) בעל אוב זהו המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי הידים ומשמיע קול נמוך, שנאמר (ישעיה כ"ט ד') והיה כאוב מארץ קולך. ועוד במדרש שמואל (פרשה כ"ד) אמרו ג' דברים נאמרו במעלה אוב, המעלהו רואהו ואינו שומע, מי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו. ואמנם שהסברא לא תסכים עליו מבואר, כי היה שאול חכם חרשים והיו עמו תמיד אנשים חכמים וידועים יודעים באוב וידעוני, וכמו שאחז"ל (סנהדרין פ"א י"ז ע"א) שהיו כל הסנהדרין יודעים המעשים האלה כלם, ואיך יטעה בזה ואשה סכלה יונהו וישבש דעתו בתחבולה כזאת? ואם שאול לא ראה ולא שמע כלל למה נפל מלא קומתו ארצה? ואמר הכתוב ויירא מאד מדברי שמואל והנה הוא לא שמע דבריו, ואיך נפל בשביל דברי האשה? והנה פעמים רבות שמע כדברים האלה ולא נפל ארצה, ואיך ידעה האשה ההיא כל העתידות ההמה בכח המשער אשר לה ונתקיימו כלם? ומי הגיד לה הדברים אשר דבר שמואל לשאול בינו לבינו? סוף דבר השכל לא יסבול הדעת הזה:
אברבנאל
ואמנם הדעת הב' הוא שהאשה הגידה העתידות האלה והחיה את שמואל והעלה אותו מקברו בגוף ונפש, אכן לא היה זה בכח האוב כי אם שהבורא יתברך החיה את שמואל כדי שיספר לשאול הקורות העתידות לבוא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה על כן נבהלה וצעקה בקול גדול, ושלכן אמרה אלקים ראיתי עולים מן הארץ שהכירה שלא היה ענין זה כמעשה האוב כי אם דבר אלקי לא תושג אמתתו, וזהו דעת רב סעדיה ורבנו האיי ז"ל ואליו נטו קצת מחכמי הנוצרים. וגם זה הדעת רחוק, כי אם היה רצון האל יתברך להודיע לשאול קץ הפלאות למה לא אמרו אליו על ידי החלומות ועל ידי האורים והתומים או בידי הנביאים? ונצטרך לתת השפע בידי המכשפה הזאת, והפסוקים גם כן לא יסכימו בזה, כי הנה שאול הלך לבקש על זה מאת האשה ההיא, יורה שהיה יודע שהיא תודיע העתידות בחכמתה, והיא גם כן שאלה את מי אעלה לך? ויורה שהיה בידה להעלות כל מי שירצה, ואם נאמר שלא היתה יכולה להעלות נביא ה', הנה אם כן כאשר אמר שאול שתעלה לו את שמואל איך לא אמרה האשה אינני יכולה עליו לפי שרוח ה' דבר בו? והנה האשה לא צעקה על היות הדבר אלקי נסיי כי אם על היות השואל שאול, וכמו שאמרה למה רמיתני ואתה שאול, אבל כל זה הוא בדייה ודבר שאין בו אמת: